<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף סתם אמורא שבכל התלמוד הוא רב יוסף בר חייא, רבו המובהק דאביי</h1>
<h2>דף מא.</h2>
גרסינן בנדרים פרק אין בין המודר, כל משכבו הפכת בחליו אמר רב יוסף לומר שמשכח תלמודו. רב יוסף חלש אייקר ליה תלמודיה ואהדריה קמיה אביי. והיינו דבכל דוכתא [עירובין מ' ע"א] אמר רב יוסף לא שמיעא לי הא שמעתא ואמר ליה אביי את אמרתה ניהלן ואהא אמרת וכו'. ונראה לי דהיינו נמי דגרסינן בכמה דוכתי אמר רב יוסף מריה דאברהם שבת פ"ב [כ"ב ע"א], שתמה על שמועותיו. כההיא דתחילת כתובות הלכה דשקדו [כתובות ב' ע"א] וכההיא דיש נוחלין [ב"ב קל"ד ע"ב] בעל שאמר גירשתי את אשתי לענין האומר זה בני נאמן. וכההיא (שי) כלפי שלהי פרק הדר [עירובין ע"ה ע"ב] דאמר רב יוסף מריה דאברהם רבים ברבי איחליף לי. ונראה לי כיון שראה רב יוסף ששכח תלמודו ובטורח גדול חזר עליו על ידי אביי כדאיתא [בנדרים], וכדאשכחן נמי בפ"א סוף דפסחים [י"ג ע"א] [משנת] אוכלין כל ארבע דא"ל רבי לר' יוחנן חקוקה צא ומוכרה בשוק לאותה דיסקיא של חמץ בשעה חמישית. מאי לאו לגוים וכרבי יהודה. ודחי רב יוסף לא לישראל וכרבי מאיר. וא"ל רב אדא בר מתנא "בפירוש אמרת לן צא ומוכרה לגוים כרבי יהודה". כשחזר עליו דאג עליו שלא יחזור וישכח מפני שמאור עינים היה ושמעתתא בעי צילותא ישב בתענית שלא יבוא עוד לידי שכחה. כדאיתא באגדה דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ה ע"א] רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא אקריוהו "לא ימושו מפיך". יתיב מאה תעניתא אקריוהי "לא ימושו מפיך ומפי זרעך". יתיב מאה תעניתא אחרנייתא אקרו אקריוה מפי זרע זרעך. אמר "מכאן ואילך לא צריכנא" וכו'.
